המצב הכלכלי והחברתי הקשה של חלק גדול מהאוכלוסייה הרומית דרש פתרון. טיבריוס גרקכוס, הטריבון של הפלבאים, הבין שאנשים חסרי עבודה ורכוש שעברו לגור בעיר יהיו ממורמרים מאוד, ושהמצב הזה עלול לגרום נזק רב לחברה ולמדינה. לכן הוא הגיש הצעת חוק בשנת 133 לפני הספירה ובה ביקש לחלק את אדמות הציבור כך, שאנשים שיש להם יותר מכמות מסוימת של אדמה, יוותרו על חלק ממנה לטובת האזרחים שאין להם אדמה בכלל. לרפורמה חלוקת הקרקעות היה יתרון נוסף: היא יכלה להגדיל את האוכלוסייה בעלת הרכוש ומתוכה - להגדיל את מספר המתגייסים לצבא.
הצעת החוק של גרקכוס התקבלה, אבל ברומא היו לה מתנגדים רבים. מחלוקת קשה פרצה בין העניים לבין העשירים וגרמה לשפיכות דמים. טיבריוס גרקכוס וכשלוש מאות מתומכיו נהרגו על ידי מתנגדיהם.
אחיו של טיבריוס, גאיוס גרקכוס, רצה להמשיך בדרך זו ולשפר עוד יותר את מצבם של העניים. אחד החוקים החשובים שיזם גאיוס היה קביעת מחיר התבואה. המחיר הקבוע של התבואה אפשר לבני השכבות החלשות לקנות חיטה גם בתקופות משבר ולא לסבול מרעב.
למרות הצלחתו, ואולי דווקא בגללה, היו לגאיוס מתנגדים רבים בעיקר מאנשי הסנאט. לדעתם הוא צבר כוח רב מדי. סופו של גאיוס היה כמו סופו של אחיו והוא נרצח בעימות עם מתנגדיו.
מתוך: אסתי ריין, מסע אל העבר: יוון, רומא וירושלים, הוצאת מט״ח, עמ׳ 106.
