בית שני מטלה מספר 1 - אלכסנדר ינאי

Last updated over 3 years ago

1 question

*לפניכם.ן שני  קטעי מקור.
ענה.י על השאלה שלאחר קטעי המקור!
מזכיר - גוף תשובה+ משפט מקשר!

*משך המטלה: עד ה- 27.3 בשעה 23:55.
בלי העתק הדבק!
העבודה היא אישית - אמינות מעל הכל!
בהצלחה!

צפה.י בקטע מתוך התוכנית "והארץ היתה תוהו ובוהו" פרק 7:

אחרי כן קרא.י את הקטע הבא:
"ואחרי אשר כבש המלך את עזה, רפיה ואת אנתידון ומכר את יושביהן לעבדים התקומם עליו עם יהודה בימי החג... לא היה בכוחו להפר את העצה הרעה הזאת, לולא עזרו לו שכירי צבאו הנכרים מארצות פיסידיה וקיליקיה... אחרי אשר הכה אלכסנדר (ינאי) במתקוממים יותר מששת אלפים איש יצא להלחם בגבולות הערבים ולקח מהם את הגלעד ואת מואב ושם מס על יושבי שתי הארצות.
... העיר (ינאי) את שנאת הרבים הישנה אליו עד אשר קם מרד גלוי. גם הפעם היתה ידו על העליונה ובמלחמותיו הרצופות עם העם (היהודים) המית לא פחות מחמישים אלף איש מן היהודים בשש שנים... הוא ניסה להפסיק את המלחמה ולדבר שלום אל נתיניו המורדים, אבל אלה הוסיפו עוד לשנוא אותו על שרירות (בצורה לא קבועה) ליבו ועל תהפוכותיו, וכאשר שאל אותם, מהי סיבת הדבר ובאיזה מעשה יוכל לשכך (להוריד) את חמתם (כעס), ענוהו האנשים, כי רק עם נבלתו (גופתו) יכרתו שלום, אף כי קשה לסלוח לעושה תועבות כאלה גם אחרי מותו.
... וכגודל אפו ובחרונו (כעס) עליהם הסיתו יצר ליבו הרע למעשי רשעו הוא ציווה להוקיע שמונה מאות איש מהשבויים על צלבים בראש העיר, אחרי שחטו לעיניהם את נשיהם וטפם. ולמראה הדבר שתה יין והתהולל עם פלגשיו... ככה הקים אלכסנדר את השלום במלכותו, אחרי עבודה קשה לקץ זמן רב, ואימת החרב סרה (סכנת מלחמה הסתלקה) מן הארץ." (יוסף בן מתיתיהו, "תולדות מלחמת היהודים", ספר א', פרק ד', ג'-ו')

100

בקטע מהתוכנית ובקטע הכתוב מתוארות שתי נקודות מבט לגבי שלטונו של המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי. הסבירו שתי נקודות מבט אלה בעזרת הקטע מהתוכנית וקטע המקור, תוך שימוש בציטוטים מהקטע הכתוב (לכל נק' מבט דוגמא מהתוכנית וציטוט מקטע המקור).

הרחבה - הפלגים היהודים (כתות היהודיות) בתקופה זו:
צדוקים - יש חוקרים הסבורים כי מקור שְׁמם במוצאם מבית צדוק - בית הכהונה הגדולה מאז ימי שלמה המלך ועד מינוי יַסוֹן לכוהן גדול. חוקרים אחרים סבורים כי מקור השם בשורש צ-ד-ק.
אין בידינו חיבור המציג את השקפותיהם של הצדוקים. כל הידע שברשותנו לגבי הצדוקים, לקוח מחיבורים של מתנגדיהם. יוסף בן מתתיהו מציין כי הצדוקים נמנו עם קציני הצבא של ממלכת החשמונאים, ומבחינת המעמד הכלכלי-חברתי הם השתייכו למשפחות האצולה העשירות. בניגוד לפרושים, האמינו הצדוקים רק בקיום בעולם הזה והסתייגו מאמונות שרָווחו בעם, כגון האמונה בתחיית המתים. הם שללו את האמונה בהישארות הנפש ובשכר ועונש לאדם על מעשיו בעולם הבא והאמינו רק בתורה שבכתב ובחוקיה.
פרושים - כת הפרושים הייתה הכת הגדולה ביותר ומנהיגי הפרושים היו החכמים - לומדי התורה שחלקם היו מורים או דיינים. מקור השם אינו ידוע בבירור. יש חוקרים הטוענים כי נקראו 'פּרוּשים' מכיוון שהקפידו לפְרוֹש, להיבָּדל מאנשים שלא הקפידו כמוהם על דיני טומאה וטהרה. לפיכך שם זה הביע הערכה אליהם. חוקרים אחרים סבורים שמתנגדיהם הם אלה שהעניקו להם את השם 'פרושים', כי סברו שאורח חייהם ומנהגיהם מחמירים מאוד, ובהשפעתם נאלצו לפרוש ולהיבדל מן הציבור שלא נהג כמוהם.
איסיים - רוב החוקרים נוטים לזהות את כת מדבר יהודה עם האיסיים. בני כת מדבר יהודה נבדלו משאר היהודים בהקפדתם היתרה על טומאה וטהרה. הם נמנעו מהקרבת קורבנות, משום שלדעתם הכוהנים ששירתו באותה עת בבית המקדש היו טמאים ומְטַמְאים.
רכושם של חברי הכת היה משותף, אך הם לא דגלו בשוויון חברתי. לוח השנה שלהם התבסס על מערכת השמש.