הסופר והמשורר חיים גורי תיעד את המשפט ברשימות שהופיעו בעיתון "למרחב". זהו קטע מרשימה שהופיעה בעיתון בעת המשפט:
הרי ידענו את הדברים האלה, לא?!
ידענו, כן. גם לפני משפט אייכמן משפט קסטנר משפט דמניוק ההפגנה על הסכם השילומים ידענו. חוקרים והיסטוריונים ובעלי אסופות טרחו בעבודה אין סופית בארץ ובחוץ לארץ והעניקו לנו את ספרות הדוקומנטציה, זו שרבים כיסו עיניהם בהתקרבם אליה.
והיה 'יד ושם', והיה 'מוזיאון השואה והמרד' בבית יצחק כצנלסון בקיבוץ לוחמי הגיטאות.
אך כאשר עבר החומר הזה את שולחן התביעה והיה לחלק מכתב האישום, כאשר פרצו המסמכים האלה מדממת הארכיונים, דומה היה כי כעת הם מדברים בפעם הראשונה, והידיעה ההיא הייתה מאוד מהידיעה הזאת.
חלה בהם אותה תמורה המתחוללת בדברים היוצאים מן הכוח אל הפועל ותהליך זה שחרר אנרגיה עצומה של 'כעת אני מבין ותופס'.
כעת התחוללה השואה, ולא בכל תאריך אחר שבין השנים ההן לבין תחילת המשפט.
הגנזכים האלה החלו לחיות את חייהם הנוראים, ורגע סברנו כי תחושת תוהו אופפת אותנו. אך את מקום התוהו ירש הסדר האכזר של העובדות והפרטים, מתוך ערפל ההכללה ראינו איך עולה ומשוחזר לפרטיו החורבן ההוא.